נגישות - חניונים ומקומות חניה לנכים 

נושא חניית נכים הוא בעיה כאובה ביותר.
כאשר נתפסות כל החניות לנכים, נכים מוגבלי הליכה ועם כסאות גלגלים מוצאים את עצמם ללא חניה.
החוק מאפשר לנכה לחנות באדום לבן כאשר אין חניית נכים זמינה בסביבה, ובלבד שלא יחסום את התנועה השוטפת ואת מסלול ההליכה של הולכי רגל. בפועל המצב בשטח בעייתי מאוד.
לדוגמה, עיריית ת"א נוהגת להרחיב במקומות מסויימים את תכולת האין חניה גם על רכבי נכים וכך נכה יכול לקבל דוח בתוספת גרירה.
מניסיון אישי אני יכול להעיד כי בבית החולים העירוני של ת"א איכילוב, בעקבות הצבת שילוט כזה במקומות שאינם מפריעים לרכבים נוסעים או להולכי רגל, נכים המגיעים לבית החולים ונאלצים לחנות קרוב למרפאות החוץ (החניון מרוחק מאוד לנכה בכסא גלגלים), מקבלים דוחות חניה.
לדעתי חשוב שהמחוקק יתן את הדעת לבעיה כאובה זאת ויאפשר למספר המועט יחסית של נכים מוגבלי הליכה את האפשרות לחנות בכל מקום.
חשוב להקפיד על סימון צבע בולט בהרבה יותר מהנדרש בתקן באזורים בעייתים לחניה שבהם החניה מורשת רק לרכבי נכים מוגבלי הליכה ולאכוף גרירה מהירה על רכבים לא מורשים לחנית נכים .
מבחינת גודל מקום החניה חשוב להקפיד לספק את הנדרש בתקן לרכבים גדולים מכיוון שמוגבלי הליכה רבים משתמשים ברכב גדול וגבוה. כלומר רוחב החניה בניצב לכיוון הנסיעה יהיה 460 ס"מ (לרכב רגיל מוקצה בתקן רוחב 350 ס"מ). חניה האופטימלית לרכבי נכים היא שתי חניות צמודות , אנכיות למדרכה, עם משטח ירידה מהרכב משותף לשתי החניות ברוחב 130 ס"מ שיאפשר הורדת כסא גלגלים מהרכב ויציאה למדרכה. בתכנון כזה ניתן להקטין את הקצאת הרוחב, 350 ס"מ בלבד מכיוון שמשטח הירידה מגדיל בפועל את רוחב החניה. לרכב נכים רגיל ניתן אפילו להקטין את הרוחב. האורך החופשי לחניית רכב בניצב לכיוון הנסיעה יהיה 500 ס"מ עבור רכב רגיל ו- 600 ס"מ עבור רכב גבוה. על מידה זו חשוב להקפיד כי הקטנתה תקטין את רוחב הכביש הפנוי לנסיעת רכב.
האורך החופשי לחניית רכב במקביל לכיוון הנסיעה יהיה 600 ס"מ עבור רכב רגיל ו- 750 ס"מ עבור רכב גבוה.
חשוב להקפיד כי בכל מקרה גודל ומספר חניות הנכים יהיו בהתאם לתקן.
מקומות חניה נגישים יזוהו על ידי שלט המסמל חניה נגישה, בהתאם ללוח התמרורים של משרד התחבורה. על פני השטח של החניה יסומנו בצבע המנוגד לרקע, אחד משני הסימונים: סמל הנגישות הבין לאומי, שני קווים אלכסונים החוצים זה את זה בתוך מלבן המגדיר את שטח החניה הנגישה.
לדעתי עדיפה השיטה של צביעת כל שטח החניה בצבע כחול כאשר סימוני הנגישות הבין לאומית בלבן. בדרך זו ברור לכל עבריין התופס חניית נכים כי הוא בולט בשטח - בתקווה כי יש גם אכיפה וגרירה.
בחניונים קיים תקן ברור למספר החניות המוקצות לרכבי נכים.
כאשר קיימים עד 25 חניות יש להקצות לפחות חניית נכים אחת.
כאשר קיימים 26-50 חניות - יש להקצות 2 חניות נכים .
51-75 חניות - 3 חניות נכים.
76-100 חניות - 4 חניות נכים.
101-150 חניות - 5 חניות נכים.
151-200 חניות - 6 חניות נכים.
201-300 - 7 חניות נכים .
לפי התקן מקום חניה אחד יהיה גדול יותר לרכב גדול וגבוה.
חשוב להקפיד כי דרך נגישה תקשר בין מקום חניה למדרכה או למעלית או למסלול התנועה של הנכה.
חשוב גם להקפיד על כך שמקומות החניה לנכים ימוקמו על שטח אופקי עם שיפוע שאינו גדול מ 2.5% בכל הכיוונים.
לדעתי דרך נגישה היא דרך שחייבת להיות תקנית לכלל האוכלוסיה מכיוון שעלות הכשרת דרך נגישה זהה לעלות הכשרת דרך לא נגישה והבונוס הוא בכך שכלל הציבור נהנה!
מאמר מומלץ בנושא: תכנון והקמת מפעל נגיש
http://minimax52.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_20.html